ביהמ"ש לת"ק דחה את בקשת אשת טורס להעביר את מקום הדיון בטענה של חוסר סמכות מקומית

(בעניין סמכות מקומית)

1.         התובעים, בני הזוג אזולאי, הגישו תביעה נגד הנתבעת, אשת טורס, ארגון שירותי תיירות בע"מ. הנתבעת הגישה כתב הגנה בתיק, ובמקביל הגישה בקשה "להעברת מקום דיון", היא הבקשה שלפניי.

2.         הנתבעת טוענת, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה, הואיל ו "מקום מושבה ועסקיה של הנתבעת" הנו בעיר תל-אביב, והואיל ובטופס "התנאים הכלליים" המפורסם באתר האינטרנט של הנתבעת, נכללת תניית שיפוט ייחודית, ולפיה "מוסכם ומוצהר בזאת מפורשות, כי עצם הרשמתו של נוסע במקום כלשהו ברחבי הארץ, לא תקנה סמכות שיפוט מקומית לבתי המשפט שבאזור שיפוטם מצוי הנוסע. בכל מקרה שתוגש תביעה נגד 'אשת טורס' לבדה וגם/או יחד צדדים שלישיים, תהא סמכות שיפוטית מקומית לבתי-המשפט בעיר תל-אביב יפו בלבד". הנתבעת טוענת לנוכח כל אלה, כי מעת שהתובעים שכרו את שירותי הנתבעת, הרי שהסכימו ל"תנאים הכלליים" המפורסמים באתר האינטרנט שלה, ומכאן שחלה עליהם הוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "הסכם שיפוט," ולפיה "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום...".

3.         לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להידרש לתגובת התובעים, שכן דין הבקשה להידחות על הסף.

4.         הנתבעת מסתמכת על תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי. ואולם טעות בידה של הנתבעת, שכן תקנה 5 אינה חלה בענייננו, הואיל ומדובר בתביעה קטנה. התקנה הרלבנטית היא, תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, שעניינה "מקום השיפוט", הקובעת, כי "תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע..." (ההדגשה שלי-א"ר).עיון בלשון תקנה 2 מלמד, כי בכל הקשור לתביעות קטנות, הסכם בין צדדים, המתנה מקום שיפוט אינו חל, ומכאן, שאף אם הייתה מתקבלת טענת הנתבעת בדבר קיומו של הסכם כזה, הרי שתנאי ההסכם לא היו מחייבים בנסיבות של תביעה קטנה. למעלה מן הצורך יצוין, כי לא הוצגה בפניי חתימת התובעים על "טופס התנאים הכלליים", ובהיעדר חתימה כזו, ספק בעיני אם ניתן לחייבם בתנאיו, רק משום שאלה פורסמו באתר האינטרנט של החברה.

5.         מעבר לדרוש אציין, כי נראה שקיומם של סניפי הנתבעת ברחבי הארץ, נועד להגביר את זמינות שירותיה לקהל יעד רחב יותר. משכך הוא הדבר, אין זה ראוי כי הנתבעת "תאחז במקל משני קצותיו", כשמחד תיהנה היא מקהל לקוחות ארצי, ומאידך, בעת שללקוחותיה דין ודברים עמה, תגביל את יכולתם להתדיין עמה באמצעות תניית שיפוט ייחודית (ר' בהקשר זה: ת"ק (שלום י-ם) 4992/07 מליחי נ' נופשים פלוס בע"מ, החלטת כב' השופטת י' ייטב מיום 17.3.08 וכן: בש"א (שלום חיפה) 22199/04 הדקה ה-90 נ' חליווה, החלטת כב' השופטת ת' נאות-פרי מיום 2.1.05 - ההחלטות פורסמו בנבו).

6.         סוף דבר. הבקשה נדחית. הדיון בתיק יתקיים בפניי ביום 6.8.08 בשעה 15:30.

7.         המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008) בהיעדר הצדדים.